גזר דין למורשע ע"פ הודאתו בחברות ובפעילות בהתאחדות בלתי מותרת

הנאשם, יליד שנת 1986, הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, אשר מייחס לו עבירה של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, בכך שמחודש ספטמבר 2005 ועד ליום מעצרו היה חבר בארגון החזית העממית לשחרור פלסטין וכן עבירה של ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת, בכך שבמסגרת חברותו בארגון הנ"ל, השתתף בעצרות של הארגון וחילק כרוזים של הארגון.

התובעת ביקשה להשית על הנאשם עונש ההולם את חומרת העבירות בהן הורשע היא הפנתה לפסיקת בית המשפט הצבאי לערעורים, אשר קבעה הלכה מחייבת לפיה העונש הראוי למי שחבר לארגון אסור הנו 24 חודשי מאסר בפועל ( עד"י איו"ש 27/03, עד"י איו"ש 3952/06 ו עד"י איו"ש 4624/07). כן הפנתה ל עד"י איו"ש 2243/08, בו ציין לאחרונה בית המשפט הצבאי לערעורים, כי אין לקבל את הטענה, לפיה חברות בארגון סטודנטיאלי מהווה נסיבה מקלה ביחד לארגון שאינו כזה.

התובעת ביקשה ,כי בגזירת עונשו של הנאשם ניתן ביטוי הן לרמת הענישה, שנקבעה בפסיקה לעיל והן לעונשים שנגזרו על שותפיו, אשר עניינם הסתיים:

תיק יהודה 2499/07, שם נגזרו על מי שהיה שותף לעבירת החברות 13 חודשי מאסר לריצוי בפועל, זאת במסגרת הסדר טיעון "סגור" ו תיק יהודה 2450/07, שם נגזרו על שותפו של הנאשם לשתי העבירות בהן הורשע 16 חודשי מאסר לריצוי בפועל, גם זאת במסגרת הסדר טיעון "סגור".

הסנגור ביקש, כי בית המשפט יבוא לקראת הנאשם, אשר מעצרו קטע את לימודיו באוניברסיטה.

לטענתו, כל פעילותו של הנאשם התמצתה בפעילות סטודנטיאלית לא מסוכנת - חלוקת כרוזים.

עוד ציין לקולא את הודאתו של הנאשם באשמה מבלי שנשמעו ראיות בתיק.

הסנגור טען, כי עניינו של הנאשם זהה לעניינו של חברו בתיק יהודה 2499/07, עליו נגזרו 13 חודשי מאסר וביקש לגזור על הנאשם עונש זהה.

הנאשם בדברו האחרון בפניי, טען כי לא הייתה לו כוונה להשתייך לארגון אסור וכי בשל מעצרו הפסיד את המקצוע אותו החל ללמוד.

אין צורך להכביר מילים אודות החומרה הגלומה בעבירה של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת. אין ספק, כי גם פעילות סטודנטיאלית במסגרת ארגון טרור טומנת ברובה סכנה רבה, שכן היא מהווה את הבסיס לצמיחת הארגון ולגיוס תומכים לו.

אכן בפסיקה אליה הפנתה התובעת, ביהמ"ש הצבאי לערעורים חזר  על ההלכה הקובעת, כי עונש ראוי לאדם אשר מצטרף לארגון אסור, הינו ככלל 24 חודשי מאסר בפועל. יחד עם זאת, מעיון בתקדימים אלה נמצא, כי הוטלו שם עונשים נמוכים יותר: ב עד"י איו"ש 27/03, אושר עונש של 22 חודשי מאסר לאדם אשר היה חבר שש שנים בארגון הג'יהאד האיסלאמי, השתתף בפגישות של הארגון בדירת מסתור, תכנן פעולות, ואף נתן מקלט למבוקש של הארגון, ואילו ב עד"י איו"ש 3952/06 הנ"ל הוטל עונש של 20 חודשי מאסר בפועל, על נאשמים שהורשעו, לאחר ניהול משפט הוכחות, בחברות ופעילות בארגון החזית העממית, שכללה כתיבת סיסמאות וחלוקת כרוזים. ב עד"י איו"ש 4624/07 הנ"ל הוטל עונש של 24 חודשי מאסר, אולם דובר שם על נאשם שהורשע גם בעבירה של החזקת אמל"ח.

גם ב עד"י איו"ש ,2243/08, אליו הפנתה התובעת נגזר עונש של 18 חודשי מאסר בלבד, על מי שנשא משרה כ"אמיר" בכותלה אלאיסלמייה.        

ללמדנו שחרף ההלכה העקרונית, מן הראוי לדון בכל מקרה לגופו. יש לזכור כי עניינו קל יותר מהמקרים הנ"ל, שכן מדובר בנאשם שהורשע בפעילות, שכללה חלוקת כרוזים בלבד ואשר בחר להודות באשמה ולא לנהל משפט הוכחות.

זאת ועוד, שניים לשותפיו של הנאשם לעבירות, סיימו עניינים ונגזרו עליהם עונשים של 13 ו 16 חודשי מאסר במסגרת הסדרי טיעון "סגורים". עונשים אלו אושרו בבית המשפט, חרף התבטאויות השופטים בדבר היותם מקלים. מעיון בפסקי הדין בעניינם של השותפים, עולה כי לא קיים הבדל משמעותי בין העבירות בהן הורשעו לבין העברות בהן הורשע הנאשם.

אמנם אחדות הענישה אינה חזות הכל ואכן העונשים שנגזרו על שותפיו של הנאשם מקלים עמם במידה לא מועטה. יחד עם זאת העונשים הנ"ל אינם סוטים באופן קיצוני מרמת הענישה הראויה, כפי שנסקרה לעיל. לפיכך לא מצאתי במקרה דנן, הצדקה ממשית להחמיר עם הנאשם החמרה ניכרת לעומת שותפיו.

סוף דבר, בהתחשב ברמת הענישה הראויה בעבירות אלו כפי שנסקרה לעיל ובהתחשב בעונשים שנגזרו על שותפיו של הנאשם, בעובדת הודאתו באשמה מבלי שנשמעו עדים ובעברו הנקי ומתוך רצון ליתן לנאשם הזדמנות של ממש לפתוח בחיים נורמטיביים,  הנני גוזרת לנאשם את העונשים הבאים:

א.           16 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו.

ב.           16 חודשי מאסר על תנאי למשך 5 שנים שלא יעבור את העבירה שבה הורשע או כל עבירה על תקנה 85 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945.

ג.             קנס בסך 2000 ש"ח או חודשיים מאסר תמורתם. הקנס ישולם לפני שחרורו של הנאשם מהמאסר וכתנאי לו. (מס' שובר: 4182).